על ביהמ"ש המחוזי לדון בערעור שהגישה המבקשת מאחר ופסק הדין לא הומצא לה כדין

השופטת ע' ארבל:

בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה לפיו סולק על הסף ערעורה של המבקשת בשל איחור בהגשתו. הבקשה מעלה את השאלה האם הומצא למבקשת פסק דינו של בית משפט השלום כדין ובאיזה מועד.

הרקע

1.             המבקשת הינה סוכנת ביטוח והמשיבה 2 הינה סוכנות ביטוח. המשיבה 1, חברה בע"מ, הגישה תביעה נגד המבקשת ונגד המשיבה 2 שעניינה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בשל גניבת משאית ומנוף שהיה מחובר אליה. המחלוקת העיקרית שעמדה להכרעה בפני בית משפט השלום נגעה לשאלת האחריות לנזקים שנגרמו למשיבה 1 עקב אי חידוש פוליסת צד ג' וביטוח מקיף, על-אף בקשתה של המשיבה 1 מהמבקשת לעשות כן. בית משפט השלום קבע כי המבקשת לבדה תישא באחריות לנזקים שנגרמו למשיבה 1 בסך 279,750 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק-הדין. עוד יצוין כי במסגרת ההליך שהתברר בפני בית משפט השלום נשלחו למשיבות 3 ו-4, סוכנויות ביטוח איתן עבדה המבקשת, הודעות צד ג' ביוזמת המבקשת. הודעות אלו נדחו בעקבות פסק-הדין שקבע כי האחריות לנזקים שנתבעו מוטלת על המבקשת.

2.             המבקשת הגישה ערעור על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט (כב' סגן הנשיא השופט ג' גינת, כב' השופטת ש' שטמר, כב' השופטת ב' בר-זיו) מחק את הערעור על הסף, וזאת מבלי לדון בטענות המבקשת לגופן מחמת איחור המבקשת בהגשת הערעור. נקבע שהערעור הוגש לאחר חלוף 45 יום ממועד המצאתו למבקשת, כפי שמתחייב מהתקנות 397 ו-402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי). ביחס לטענת המבקשת בנוגע לפגמים שנפלו בהמצאת פסק-הדין, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק-הדין הומצא בפקסימיליה ביחד עם מכתבו של בא-כוח המשיבה 1, כפי שניתן היה לעשות לפי תקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי. עוד נקבע כי איחורה של המשיבה 1 בהמצאת עיקרי הטיעון לבעלי דין אחרים אינו שקול כנגד האיחור בהגשת הערעור שלגביו יש להקפיד במיוחד. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי ההבהרה שניתנה על ידי בית המשפט השלום לאחר מתן פסק הדין בעניין שכר טרחת עו"ד והוצאות עולה בגדר תיקון פסק הדין כמשמעותו בסעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, שאז היה נדחה המועד לתחילת מניין הימים להגשת הערעור. לבסוף, עמד בית המשפט המחוזי על כך שבא-כוח המבקשת ידע על עובדת מתן פסק הדין מכוח התכתבותו עם עורכי דין נוספים ביחס לשכר טרחת עורכי הדין וההוצאות שנפסקו, וידיעה זו תומכת במסקנה לפיה יש למחוק את הערעור.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור זו. 

טענות המבקשת

3.             המבקשת מעלה טענות שונות הנוגעות לפגמים בהתנהלות המשיבות, המצדיקים לטעמה דיון בערעור לגופו. בשל מהותו של הליך זה: בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי", לא מצאתי לפרט טענות אלו, ואתייחס לטענתה המרכזית של המבקשת שבשלה ניתנת לה רשות הערעור. לטענת המבקשת נפלו פגמים משמעותיים בהמצאת פסק-הדין שנשלח לידיה. לדבריה, פסק-הדין הוצא מהאינטרנט ונשלח כשאינו חתום, ועל-ידי עורך-דין שונה מזה שייצג את המשיבה 1 בהליך שהתברר בפני בית משפט השלום, ומבלי שהאחרון צירף ייפוי כוח. עוד טוענת המבקשת ששגה בית המשפט כאשר קבע כי ממילא נשלח פסק הדין על ידי שני באי-כוחה של המשיבה 1, שייצגו אותה בשלבים שונים, דבר שלא הוכח. בהמשך לכך עומדת המבקשת על חשיבות ההמצאה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, במיוחד שעה שהחלטות בתי המשפט זמינות באמצעות האינטרנט, לעיתים אף עוד בטרם גיבוש ההחלטות עד תום. כמו כן, המבקשת מפנה לדוגמאות בהן פורסמו טיוטות של פסקי-דין, ועומדת על החשש כי פרסומים אלו יגרמו להטעיית הציבור. טענה נוספת בפי המבקשת היא כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע בפסק-דינו כי הנטל להוכיח שהערעור הוגש במועד מוטל על המבקשת ולא על מי מבעלי הדין האחרים. לשיטתה, בפתח כתב הערעור היא הצביעה על מועד המצאת פסק-הדין לידיה כדין. אם אחת מהמשיבות מבקשת להשיג על הגשת הערעור במועד, הנטל צריך להיות מוטל על כתפיה. לא ניתן, לתפישתה, להעביר את נטל ההוכחה לכתפיה על סמך טענה שאינה מבוססת דיה.

טענות המשיבות 

4.             בתשובתה טוענת המשיבה 1 כי מהתכתבותו של בא-כוח המבקשת עם עו"ד טנוס, בא-כוחה של המשיבה 1, מספר ימים לאחר שליחת פסק-הדין על ידו, עולה שבא-כוח המבקשת הודיע על כוונתו להגיש ערעור. לפיכך נהיר שהוא ידע על פסק-הדין ואף ניתן להסיק כי הספיק ללמוד אותו על כל פרטיו. בהמשך לכך, מפרוטוקול הדיון עולה כי בא-כוח המבקשת אף לא הכחיש את קבלת פסק-הדין במועד שנשלח על-ידי עו"ד טנוס. לאור ידיעתו של בא-כוח המבקשת על מתן פסק-הדין ותוכנו, יש להעדיף את "כלל הידיעה" על "כלל המצאה", ולראות במועד שליחת פסק-הדין כמועד ההמצאה. גם המשיבות 2 ו-3 טוענות כי מהתכתבותו של בא-כוח המבקשת עם עו"ד טנוס נראה כי ידע היטב על פסק הדין שנשלח, כפי שעולה מדבריו בבית המשפט במהלך הדיון. המשיבה 4 הרחיבה בתשובתה לגבי חוסר היריבות בינה לבין המבקשת, במיוחד מאחר שהודעת הערעור אינה מגלה כל עילה כנגדה.

5.             בטרם ההכרעה אציין עוד שבדיון שנערך בפנינו הביע בא-כוח המשיבה 1 את הסכמתו להחזיר את הדיון לגופו של עניין לבית המשפט המחוזי. עם זאת, המשיבות 2 ו-3 הודיעו כי אינן מוכנות להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. לפיכך הגיעה עת ההכרעה.

דיון והכרעה

6.             לאחר שעיינו בבקשה דנן על צרופותיה ושמענו טיעוני הצדדים החלטנו לדון בבקשה כבערעור. הסוגיה העיקרית, המצריכה את הכרעתנו בעניין דנן, הינה אימתי יחל מניין הימים להגשת ערעור בטרם המצאה כדין של פסק הדין, וזאת בעיקר נוכח ידיעת בעל הדין המערער על מתן ההחלטה עוד טרם הומצאה לו כדין.

מניין הימים לשם הגשת ערעור

7.             ההוראות לעניין המועד להגשת ערעור הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי הן בבחינת התשתית והמסד לסוגיות שבפנינו:

תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי באשר למועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית משפט קובעת:

המועד להגשת ערעור בזכות

397.      מועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית משפט הוא ארבעים וחמישה ימים מיום מתן ההחלטה, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד להגשת ערעור.

 תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי לעניין מנין הימים קובעת: